איוב, פרק ל״ו, פסוק י״ט

בשעת משבר נשאלת השאלה האם הֲיַעֲרֹךְ ויהיה ערך למשאבי האדם מול ה', שכן עושרו ומעמדו, המכונים שׁוּעֲךָ, וְכֹל מַאֲמַצֵּי־כֹחַ המבטאים את חוסנו הפיזי, אינם יכולים להציל אותו כאשר הוא נמצא בְצָר, בעת צרה ומצוקה. מנגד, אם מפרשים את המילה שׁוּעֲךָ כשוועה ותפילה, עולה התהייה האם אדם מסוגל להתפלל בכנות כאשר הוא לֹא בְצָר ואינו במצוקה. למעשה, הייסורים נועדו למנוע מהאדם לחטוא מתוך שלווה, והם אלו שמעוררים אותו להפעיל את כל מַאֲמַצֵּי־כֹחַ בתפילה. משום כך, זעקתו אל ה' מתוך הכאב עולה בערכה על כל טענה לצדקות בימי שגרה, שכן קל הרבה יותר להיות ישר כאשר נהנים מעושר ובריאות.