איוב, פרק ל״ו, פסוק י״ח

כאשר באה על האדם חֵמָה, שהיא כעסו של ה' וייסוריו, עליו להיזהר פֶּן־יְסִיתְךָ הכאב או יצר הרע למרוד ולעזוב את דרך הישר. משבר זה עלול לגרום לאדם לפקפק בהשגחה, להכות כפיים בְסָפֶק מתוך לעג, או לחשוב בטעות מתוך שפע וסיפוק חומרי שממונו יציל אותו. אולם ביום הדין שום פדיון נפש וְרַב־כֹּפֶר לא יוכלו לחלץ את האדם מעונשו, ולכן האזהרה היא אַל־יַטֶּךָּ מן האמת, שכן אם ישתרש בחטא גם ייסורים רבים לא יהוו פדיון עבורו. לצד זאת, יש המפרשים את הפסוק כאזהרה לשופט עשיר לבל ייקח שוחד עצום כדי להטות משפט, או כעידוד לאדם לשמור על אמונתו גם לנוכח ייסורים מכפרים, כשם שעושרו לא הטה אותו בעבר.