הופעת הגשם והרעמים המקדימים אותו משמשים בסיס להתבוננות על הקשר שבין איתני הטבע, ההשגחה האלוהית ומעשי האדם. מילים ספורות אלו טומנות בחובן תמונת עולם שלמה, הנעה בין תופעות מטאורולוגיות להשלכות מוסריות.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רמב"ן, אבן עזרא] היא שהמילה רעו נגזרת מלשון תרועה וקול רעש, והיא מכוונת לרעם. הרעם המשמיע את קולו, יגיד ויבשר על בואו של הגשם. מנגד, יש המפרשים את המילה רעו כרע וחבר, בין אם מדובר באד ובענן המלווים זה את זה [רלב"ג], ובין אם מדובר בכינוי לה' או למחשבת האדם [אלשיך]. במישור המוסרי, יש הרואים בחלק זה של הפסוק דרישה מאת ה' לבני האדם לבדוק את מעשיהם ולשוב אליו [רש"י].
המשך הפסוק, מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה, מציג מגוון רחב של פירושים הנחלקים לשלושה כיוונים מרכזיים: עולם החי, תיאור פיוטי של הרעם, והתנהגות מוסרית.
בכיוון הראשון, יש המפרשים את המילה מקנה כפשוטה, צאן ובקר, ואת המילה עולה כבהמות הרות. לפי גישה זו, אפילו בעלי החיים מרגישים בחושיהם את התקרבות המטר ומראים סימנים על כך [אבן עזרא, רמב"ן]. פרשנות נוספת מרחיבה כיוון זה וטוענת כי לעיתים, כאשר בני האדם אינם ראויים לגשם בגלל חטאיהם, ה' מוריד את הגשם בזכות הבהמות והמקנה, ובכך חרון האף מסתלק ועולה כלפי מעלה [אלשיך].
הכיוון השני מספק תיאור פיוטי של היווצרות הרעם. המילה מקנה מפורשת מלשון קנה חלול, והפסוק מדמה את הרעם לתרועה אדירה העולה מקנה הנשימה ומנשיפת אפו של ה' (אף), כביטוי של כוח וקצף [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בדומה לכך, יש הרואים כאן תיאור פיזיקלי של אדי עשן וקיטור שדרכם לעלות למעלה [רלב"ג].
הכיוון השלישי מתמקד במוסר ובהשגחה. לפי גישה זו, המילה אף מכוונת לכעס אלוהי או אנושי. אף על פי שהרעם מבשר על הגשם, הכעס והחטאים של בני הארץ עלולים לעלות ממעל להוראת הרעם ולבטל את ירידת הגשמים [מצודת דוד]. פירוש אחר קושר את המילה מקנה ללשון קנאה ולפיו כאשר הגשם יורד בני האדם מקניאים ומכעיסים את אלו שאגרו פירות לשנת בצורת [רמב"ן]. בנוסף, קיימת מסורת מדרשית הקובעת כי גאווה או מחלוקת בין תלמידי חכמים מביאות חרון אף לעולם, אולם הפרשנים מעירים כי מבחינה דקדוקית של טעמי המקרא והניקוד המילה מקנה אינה נסמכת למילה אף ולכן פשט הפסוק שונה מהדרש [רש"י, מנחת שי].