הפסוק מציין את פתיחת נאומו החדש של אליהוא, תוך שימוש בפועל וַיֹּסֶף כדי להדגיש שמדובר בתוספת לדבריו הקודמים. הפרשנים מציעים שני כיוונים להבנת מהותה של תוספת זו. גישה אחת מסבירה זאת על רקע מבנה הנאומים בספר; לאחר שאליהוא כבר נשא שלושה נאומים כנגד שלושת רעיו של איוב, נאומו הרביעי נחשב כתוספת החורגת מן המבנה המקורי [רש"י]. הגישה השנייה מתמקדת בתוכן הדברים, ולפיה אליהוא כבר סיים להשיב על כל תלונותיו של איוב, וכעת הוא רק מוסיף דברים במטרה לחזק ולבסס את טענותיו הראשונות [מצודת דוד].
בפתיחת דבריו, אליהוא מבקש מאיוב להמתין ולכבד אותו מעט ("כתר"), שכן יש לו עדיין טענות להציג בעבור ה' ("כי עוד לאלוה"). כלומר, אליהוא מצהיר כי בכוונתו להמשיך לטעון במקומו של ה' ולבאר את התשובות לדברים שאיוב הטיח כלפיו [תקות אנוש].