הנהגת ה' בבריאה מתבטאת בשליטתו המוחלטת בתופעות הטבע ובמזג האוויר, תוך יצירת מאזן כוחות בין עננים, אור ומקורות מים. המילה עָלָיו מתייחסת אל הענן, שעליו ה' פורש ומפעיל את כוחותיו.
הפרשנים נחלקו בביאור המילה אוֹרוֹ. הגישה המרכזית היא שהכוונה לאור כפשוטו, כגון אור השמש [רלב"ג, רמב"ן, אבן עזרא, תקות אנוש, אלשיך], ברקים [ביאור שטיינזלץ], או אש וחום המצויים בתוך הענן [מלבי"ם]. לעומת גישה זו, יש המפרשים את המילה מלשון מטר וגשם, בדומה למילה "יורה" [מצודת ציון, מצודת דוד]. טעם אפשרי לקריאת הגשם בשם "אור" הוא שהמטר יורד בהשפעת תנועותיו של המאור הקטן, הירח [אבן עזרא].
מחלוקת נוספת קיימת סביב משמעות הביטוי שָׁרְשֵׁי הַיָּם וכיצד הוא מתקשר אל המילים וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה. לפי הגישה המפרשת את האור כשמש או כחום, ה' פורש את האור על העננים כדי לפזרם ולמנוע ירידת גשמים [רמב"ן, תקות אנוש, מלבי"ם]. פיזור זה גורם לאדי המים שעלו מן הים, המכונים שָׁרְשֵׁי הַיָּם, להתכסות ולהיעלם באוויר במקום להתקבץ לענן עבה [מלבי"ם]. אחרים מסבירים כי פיזור העננים על ידי השמש מניע אותם עד לקצה המערב, שהוא שורש הים [אלשיך].
מנגד, לפי הגישה המפרשת את האור כגשם, ה' מרעיף מטר מאוצרו הטוב על העננים, ומכסה את מעמקי הים וקצותיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ] כדי שהעננים לא יזדקקו לשאוב מים מתוכו [מצודת דוד], או לחלופין, ה' מכסה את הים בעננים כדי לשאוב ממנו מים ולהמטירם [רמב"ן]. פירוש אחר גורס כי שָׁרְשֵׁי הַיָּם הם הנהרות והנחלים הנשפכים אל הים ומשמרים את קיומו. ה' מוריד גשם רב הממלא את הנהרות הללו עד שהם עולים על גדותיהם ומכסים את שטחי הארץ [תקות אנוש]. בסופו של דבר, פעולות אלו של מניעת גשם או הורדתו, באמצעות האור והמטר, משמשות את ה' כדי לדון ולשפוט את העמים [אבן עזרא].