ההנהגה האלוהית בעולם היא מוחלטת, עליונה ואינה כפופה לביקורת או להכוונה של גורם כלשהו. האדם, המוגבל בהשגתו, אינו יכול להכתיב לה' כיצד לפעול או להטיל ספק בצדקת מעשיו.
הפרשנים מסכימים כי המילים מִי פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ מבטאות את העובדה שלא קיים גורם שיכול לצוות על ה', ללמד אותו מה לעשות או להכתיב לו מראש באיזו דרך ללכת. המילה דַּרְכּוֹ מתפרשת כהנהגתו של ה' את העולם [מצודת ציון]. הנהגה זו אינה כפופה לחוקי הטבע או למערכות הכוכבים, אלא היא דרך ייחודית ונבדלת הפועלת מתוך השגחה עליונה [מלבי"ם].
לצד ההבנה כי איש אינו יכול לצוות על ה', ישנה גישה המפרשת את המילה פָקַד במשמעות של ביקורת ופיקוח. לפי גישה זו, השאלה היא מי יכול בכלל לבחון ולבדוק את דרכו של ה' כדי לראות אם היא טובה, או מי העמיד את ה' כפקיד תחתיו, כך שיוכל לבקר את מעשיו כפי שאדון מבקר את משרתו [רמב"ן].
מתוך כך נובע חציו השני של הפסוק, וּמִי אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה. כשם שאי אפשר לצוות על ה', כך אי אפשר לטעון כלפיו שפעל שלא כראוי או שעשה עוול, שכן כל מעשיו נעשים במידת הדין, היושר והצדק [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד למלך בשר ודם, הנעזר ביועצים שעשויים לבקר אותו ולומר לו שטעה כאשר הוא פועל על דעת עצמו, ה' אינו בר השוואה לשום נברא, ולכן על האדם להכניע את עצמו מולו [מצודת דוד].
יתרה מכך, כאשר ה' משנה את הנהגתו כלפי האדם ופועל בניגוד לטובה שהשפיע בעבר, אין מקום לטעון שבתחילה פעל כראוי ועתה הוא עושה עוול. שהרי איש לא הכריח את ה' להיטיב עם האדם מלכתחילה, ומתוך כך שהטובה הראשונית נבעה מרצונו החופשי, יש להבין שגם כאשר הוא משנה את הנהגתו, אי אפשר לייחס לו עשיית עוולה [אלשיך].