מערכת הגשמים היא תופעת טבע יומיומית ומוכרת, אך בה בעת היא מהווה עדות מופלאה להשגחת ה' ולשליטתו המוחלטת בבריאה. התהליך המדויק שבו מים עולים מן הארץ ויורדים חזרה כגשם, משמש כהוכחה לכך שאין מדובר בתהליך טבעי ועיוור של עננים הנמסים מעצמם, אלא בפעולה מכוונת ומושגחת של הבורא [אלשיך, מלבי"ם, תקות אנוש].
הפרשנים חלוקים בהבנת פעולת ה' המתוארת במילה יְגָרַע. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת מניעה, חיסרון ועצירה [מצודת ציון, רלב"ג, רמב"ן, אבן עזרא]. לפי תפיסה זו, ה' עוצר את נִטְפֵי־מָיִם, שהם טיפות המים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש]. לעיתים השמיים מלאים בעננים ובמים, אך ה' בחפצו מונע את ירידתם, ובכך מוכיח את שליטתו על הטבע [מצודת דוד, אלשיך].
מנגד, יש המפרשים את המילה יְגָרַע במשמעות הפוכה של ריבוי [רש"י], או במשמעות של הורדת המים והזלפתם מן השמיים אל הארץ [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. ביקורת מעניינת על גישת ה"מניעה" מציג בעל תקות אנוש, הטוען כי תיאור של נפלאות הטבע אינו יכול להתחיל בתיאור של חוסר עשייה והיעדר. לכן, לשיטתו, הכתוב מתאר פעולה חיובית שבה ה' גורע את הטיפות ממקומן בענן ומוריד אותן ארצה. גישה נוספת מסבירה כי פעולת המגרעת מתייחסת לאיסוף ושאיבת הלחות מן הארץ כלפי מעלה אל האוויר [מלבי"ם].
המשך הכתוב מתאר את תהליך היווצרות המטר. המילה לְאֵדוֹ מתפרשת כענן [רש"י, מצודת ציון], או כאדים העולים מן הארץ ומהווים את הסיבה לירידת הגשמים [אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש]. המים יָזֹקּוּ, כלומר ניצוקים ונשפכים מטה [רש"י, מצודת ציון, תקות אנוש, אלשיך], או לחלופין עוברים תהליך של זיקוק, סינון והתכה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא, רמב"ן].
מתוך צירוף הפירושים עולה תמונה מופלאה של מעגל המים: האדים עולים מן הארץ, מזוקקים ומסוננים בשחקים, ומוכנים להפוך למטר [רלב"ג, אבן עזרא, מלבי"ם]. ה' קובע מתי יותכו אדים אלו לטיפות גשם נפרדות שלא מתערבבות לקילוח אחד הרסני, ומכוון אותן לרדת במקומות מדויקים על פי השגחתו [אלשיך].