כדי להצדיק את ה' ולהעיד על יושרו, מצהיר האדם כי אֶשָּׂא דֵעִי, כלומר ארומם את דעתי ושכלי, לְמֵרָחוֹק. מרחק זה מתפרש כהכרזה פומבית המזמינה את הכל לשמוע, או כחקירה של סודות נסתרים ורעיונות הנשגבים מתפיסה רגילה. ידע זה אינו נשען רק על החושים, אלא נובע מאמיתות רוחניות שהושרשו בנפש עוד בטרם ירדה לעולם. תכליתה של חקירה זו היא שוּלְפֹעֲלִי, שהוא בוראי ויוצרי, אֶתֵּן־צֶדֶק. מכיוון שה' הוא צדיק, הידיעות שהטביע בנפש האדם הן בהכרח אמיתיות, וניתן להישען עליהן בביטחה כדי להוכיח את צדקת הנהגתו.
איוב, פרק ל״ו, פסוק ג׳
אֶשָּׂ֣א דֵ֭עִי לְמֵרָח֑וֹק וּ֝לְפֹעֲלִ֗י אֶֽתֵּֽן־צֶֽדֶק׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.