איוב, פרק ל״ו, פסוק ה׳

עוצמתו המוחלטת של ה' אינה גורמת לו להתנתק מן העולם, אלא בהיותו אֵל כַּבִּיר השלם בחכמה וברחמים, הוא משגיח על בני האדם במעורבות עמוקה. מתוך גדולה זו הוא שומר על בריותיו וְלֹא יִמְאָס בשפלים ובעניים, אינו משחית אותם לחינם ואף מקבל תפילת רבים המתאגדים יחד. תיאורו כמי שהוא כַּבִּיר כֹּחַ לֵב מבטא את יכולתו להאריך אף לחוטאים כדי שישובו בתשובה, לצד כוחו להעניש את הרשעים. לחלופין, ייתכן שביטוי זה מתאר דווקא את האדם שה' אינו דוחה, בין אם משום שלבו חזק ואיתן לעמוד בניסיונות, ובין מתוך הבנה אלוהית לקושי העצום של החוטא השב אליו לכבוש את יצרו.