קרה לכם פעם שראיתם מישהו שמתנהג לא יפה לאחרים, ובסוף קרה לו בדיוק אותו הדבר? זה בדיוק מה שקרה לשליט כנעני חזק שקראו לו אדוני בזק. הוא מספר שהיו תחתיו שִׁבְעִים מְלָכִים. אמנם לא מדובר במלכים של מדינות ענקיות, אלא במנהיגים של ערים קטנות, אבל המספר העצום הזה מראה כמה עושר וכוח היו למלכי כנען באותה תקופה. אדוני בזק היה שליט אכזר מאוד. הוא פגע באותם מלכים שכבש, וכדי להשפיל אותם דאג שיהיו בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים. הוא ציווה לקטוע את האגודלים והבהונות שלהם. בגלל המצב שלהם, הם הָיוּ מְלַקְּטִים, כלומר נאלצו לאסוף בעוני ובבושה את פירורי האוכל שנפלו מתחת לשולחן שלו.
אבל אז, הגלגל מסתובב. כשלוחמי שבט יהודה תופסים אותו ומענישים אותו באותה הדרך, אדוני בזק מבין מיד את המסר. הוא מודה ואומר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים. הוא מבין שהשגחת ה׳ דאגה להחזיר לו בדיוק באותה מטבע שבה הוא פגע באחרים, מידה כנגד מידה. עצם זה שהוא הודה בפשעים שלו והבין שהעונש הגיע לו מאת ה׳, עזר לו. בזכות ההודאה הזו, הוא זכה למות מוות טבעי ולא הוצא להורג.
בסוף הסיפור כתוב וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת שָׁם. למה דווקא ירושלים? לוחמי שבט יהודה היו בדיוק בדרך למסע מלחמה בירושלים. הם לקחו את אדוני בזק השבוי יחד איתם, ובמהלך המסע הוא מת בתוך מחנה הצבא שלהם.