שופטים, פרק א׳, פסוק ל״ה

תארו לעצמכם ששכן שלכם נמצא בצרה מול קבוצה של אנשים שמנסים להשתלט לו על החצר, האם הייתם נחלצים לעזרתו? זה בדיוק מה שקרה לשבט דן. האמורים החליטו להתפשט ולהשתלט על עוד שטחים. המילים וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי מספרות לנו שהם אלה שיזמו את המהלך ועלו מהעמק אל ההר כדי להתיישב באזור שנקרא הר חרס, בנוסף לערים איילון ושעלבים שבהן הם כבר ישבו. השטחים האלה היו שייכים לנחלה של שבט דן, אבל בני השבט לא הצליחו להתמודד מול האמורים לבדם. לשמחתם, השכנים שלהם, שבט יוסף, ראו שהם במצוקה ומיהרו לעזור להם. לכן מוזכרת כאן יַד בֵּית יוֹסֵף. בני יוסף נלחמו באמורים, והמילה וַתִּכְבַּד מלמדת אותנו שהם התחזקו וגברו עליהם. למרות הניצחון הגדול של בני יוסף, הסוף של הסיפור קצת מאכזב. במקום לגרש את האמורים לגמרי מהארץ כפי שהיו יכולים לעשות, הם בחרו רק לקבוע גבולות ולהטיל עליהם מס, וזה הפירוש של המילים וַיִּהְיוּ לָמַס. המפרשים מסבירים שזו הייתה טעות, כי בגלל שבני ישראל השאירו אותם שם ולא סילקו אותם לחלוטין, האמורים נשארו בארץ והמשיכו להציק להם ולהיות מכשול עבורם עוד זמן רב.