התעצמותם הצבאית של בני ישראל הובילה לשליטה כלכלית באוכלוסייה המקומית, אך בד בבד חשפה בחירה מודעת שלא להשלים את תהליך הכיבוש. המילה חָזַק משמשת כאן כפועל בלשון עבר [רד"ק], ומלמדת שלאחר זמן מה צברו ישראל כוח והצליחו להטיל את מרותם ושלטונם על יושבי הארץ [ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, הפרשנים מצביעים על הפער שבין היכולת הצבאית לבין המעשה בפועל. למרות שישראל התגברו על הכנענים, הם הסתפקו בלהפוך אותם למעלי מס, ובכך נמנעו מגירושם המוחלט כפי שציוותה התורה [מלבי"ם]. הצירוף וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ מדגיש כי הכנענים נותרו לשבת במקומם [ביאור שטיינזלץ].
במבט ממוקד יותר על ההקשר השבטי, יש המפרשים כי למרות שכלל ישראל היה חזק דיו כדי לסייע בגירוש האויב, ההחלטה להסתפק בגביית מיסים מתייחסת ספציפית לשבט מנשה. שבט זה בחר מרצונו שלא להוריש את הכנענים, משום שהתפתה והעדיף את הרווח הכלכלי שבהטלת המס על פני סילוקם [אברבנאל].