הסתלקותו של מנהיג דגול מותירה אחריה חלל לא רק בהנהגה, אלא גם בשיטת הפעולה של האומה. עם מותו של המצביא המרכזי, תמה תקופת הכיבוש המאוחד של הארץ, וכעת ניצבת האומה בפני שלב חדש שבו כל שבט נדרש להילחם באופן עצמאי על נחלתו. מעבר זה מעורר שאלות הרות גורל לגבי המשך המערכה.
הפנייה אל ה', וַיִּשְׁאֲלוּ... בַּה', נעשתה באמצעות שאלת האורים והתומים [מצודת דוד, אברבנאל]. הפרשנים חלוקים בשאלה מדוע הוצרכו לשאול באורים ותומים דווקא עכשיו. הגישה המרכזית [מלבי"ם, אברבנאל] מסבירה כי בחייו, הנהיג יהושע את העם וניהל את המערכות על פי נבואה ודיבור ישיר מאת ה', ולכן לא היה צורך בשימוש קבוע באורים ותומים. רק אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, בהיעדר נביא בסדר גודל כזה, נאלץ העם לחזור ולהשתמש בכלי זה. מנגד, יש הסבורים כי גם בימי יהושע שאלו באורים ותומים, והחידוש כאן הוא בעצם השאלה המערכתית והצבאית שהתעוררה עקב מותו [רלב"ג].
השאלה מִי יַעֲלֶה... בַּתְּחִלָּה נובעת מהמציאות החדשה: העם כבר לא פעל כיחידה צבאית אחת, וכעת נדרש לקבוע מי מן השבטים העצמאיים יקום ויהיה הראשון להמשיך במלאכת טיהור הארץ וכיבוש המקומות שעלו בגורל אך טרם נכבשו [רש"י, רד"ק, שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי למלחמה הראשונה ישנה חשיבות מכרעת, שכן היא מהווה את השורש והתשתית למערכות הבאות אחריה. החשש הגדול היה שאם השבט הראשון ינחל תבוסה, הכנענים יסיקו כי עם מות יהושע סרה מעל ישראל ההשגחה האלוהית וגבורתם אבדה, מה שיעלה את רוח האויב וימיס את לב העם. לעומת זאת, ניצחון במערכה הראשונה יטיל אימה על יושבי הארץ ויקל על שאר השבטים במלחמותיהם [רלב"ג, מלבי"ם, אברבנאל].
מסיבה זו, אף על פי שכל שבט נלחם כעת על חלקו הפרטי, השאלה נוסחה במילה לָּנוּ. הצלחתו או כישלונו של השבט הראשון אינם עניין מקומי בלבד, אלא בעלי השפעה עמוקה על האומה כולה. הניצחון של החלוץ נחשב כהישג עבור כולם, שכן הוא נוסך ביטחון בשאר השבטים לקראת המשך כיבוש הארץ [מצודת דוד, אלשיך].