מסע הכיבוש של שבט יהודה ממשיך אל עבר עיר הידועה בשני שמות, עיר המייצגת לא רק יעד צבאי אלא גם מרכז רוחני עמוק. המילים וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם מתייחסות להמשך התקדמותו של שבט יהודה אל עבר מחוזות חדשים [ביאור שטיינזלץ]. באשר לזיהוי המקום, עולה השאלה האם מדובר באותה העיר שכבר נכבשה בעבר. יש הסבורים כי דְּבִיר המוזכרת כאן היא למעשה עיר אחרת לחלוטין מזו שלכד יהושע בן נון בעבר [רלב"ג].
הכתוב מציין כי וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר, וישנו קשר לשוני ישיר בין שני השמות. על פי מסורת חז"ל, בשפה הפרסית המילה "ספר" נהגית כ"דביר", וכך שמה הישן והחדש של העיר מבטאים הלכה למעשה את אותה המשמעות [רד"ק].
מעבר למשמעות הפשטנית, חזרתו של סיפור זה, שכבר הופיע בספר יהושע, רומזת לרובד סמלי הנוגע לעולם לימוד התורה. העיר לא הייתה רק יעד גיאוגרפי, אלא שימשה כישיבה גדולה שבה התאספו תלמידים להגות בתורה. לאור זאת, המלחמה על העיר מקבלת משמעות רוחנית: עתניאל בן קנז, שעמד בראש הישיבה, "הכה" את קרית ספר לא בחרב, אלא באמצעות ניצחון בפלפול ובוויכוח תורני. דרך ניצחון מחשבתי זה, הוא הצליח להחזיר אלפי הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה רבנו [מלבי"ם].
התמסרות מוחלטת זו ללימוד מסבירה גם את התנהלות הדמויות סביב עתניאל בהמשך הסיפור. בני הקיני עזבו את האדמות הפוריות של יריחו והלכו אל המדבר כדי ללמוד ממנו תורה. עתניאל עצמו מתואר כאדם של "ארץ הנגב", כלומר, אדם המנוגב וריק מנכסים חומריים, שכל הווייתו היא תורה בלבד. מסיבה זו, בקשתה של אשתו עכסה ל"גולות מים" מהווה למעשה בקשה לפרנסה ולשפע גשמי, שיאזן את החכמה העליונה והרוחנית שבעלה שואב ממקורות התורה [מלבי"ם].