התיישבותו של שבט נפתלי בנחלתו לוותה במציאות ביטחונית ודמוגרפית מורכבת. בני השבט לא הצליחו לכבוש כליל את שטחם ומצאו את עצמם חיים בתוך אוכלוסייה מקומית גדולה וחזקה מהם, תוך יצירת הסדרי מס נקודתיים עם ערים מסוימות.
הקביעה כי נפתלי וישב בקרב הכנעני מצביעה על נחיתותו המספרית של השבט. בני נפתלי נאלצו לשבת בתוך העם הכנעני משום שהכנענים היו רבים מהם [אברבנאל]. עם זאת, הכתוב מבחין בין האוכלוסייה הכנענית הכללית לבין יושבי בית שמש ובית ענת. תושבי ערים אלו לא היו כנענים, אלא קבוצות בעלות זהות נפרדת [מצודת דוד, אברבנאל].
באשר לתוצאת יחסי הכוחות, המבוטאת במילים היו להם למס, קיימות שתי קריאות במקורות. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שבסופו של דבר, רק אותם תושבים שאינם כנענים מהערים בית שמש ובית ענת הועלו למס ושילמו אותו לשבט נפתלי, בעוד שהכנענים עצמם נותרו פטורים מכך [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל, מצודת דוד]. לעומת זאת, קיימת פרשנות חלופית המציגה תמונה עגומה אף יותר עבור נפתלי, ולפיה תושבי בית שמש ובית ענת העלו את המס דווקא לכנענים החזקים ששלטו באזור, ולא לבני השבט [מצודת דוד].