האיש עוזב את מקומו ומהגר לאזור חדש, שם הוא מקים עיר בעלת סגולות ייחודיות והיסטוריה מופלאה, אשר שומרת על זהותה לאורך דורות.
יעדו של האיש הוא אֶרֶץ הַחִתִּים. אזור זה שכן מצפון לסוריה, בשטחה של טורקיה של ימינו [ביאור שטיינזלץ], ומודגש כי אין מדובר באומה החיתית המוכרת משבעת עממי כנען [רד"ק]. שם הוא בונה עיר וקורא לה לוּז, שם שניתן לה על שם אגוזים דקים שגדלו באותו מקום [רש"י].
ההדגשה כי הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה באה ללמד שהעיר החדשה שמרה לנצח על השם שהעניק לה האיש, כשם העיר המקורית [רד"ק]. מעבר לשימור השם, מתאפיינת עיר זו בנצחיות פלאית: היא שרדה את תהפוכות ההיסטוריה, סנחריב מלך אשור לא בלבל את תושביה בהגליותיו, ונבוכדנצר מלך בבל לא החריב אותה [רש"י ורד"ק]. יתרה מכך, מסורות חז"ל מספרות שזוהי העיר שבה היו צובעים את פתיל התכלת, ושולט בה חוק טבע ייחודי ולפיו למלאך המוות אין רשות להיכנס לתוכה. כאשר זקני העיר קצים בחייהם ומבקשים למות, מוציאים אותם אל מחוץ לגבולות העיר, ורק שם הם מסיימים את חייהם [רד"ק].