יצא לכם לדמיין פעם עיר פלאית ונסתרת שאף צבא לא מצליח להחריב? האיש מהסיפור שלנו עוזב את מקומו ונודד הרחק אל אֶרֶץ הַחִתִּים, אזור צפוני ומרוחק (וחשוב לדעת שלא מדובר בעם החיתי שחי בארץ כנען). שם הוא בונה עיר חדשה וקורא לה לוּז, על שם אגוזים דקים ומיוחדים שצמחו באותו מקום. המילים הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה מלמדות אותנו שהעיר הזו שמרה על השם שלה לנצח.
אבל לוז לא הייתה סתם עיר רגילה, אלא עיר של פלאות. היא שרדה את כל המלחמות הגדולות של ההיסטוריה, ואפילו מלכים אדירים כמו סנחריב מלך אשור ונבוכדנצר מלך בבל לא הצליחו להחריב אותה או לגרש את התושבים שלה. חכמים מספרים שבעיר הזו היו מכינים את הצבע הכחול המיוחד שנקרא תכלת. והפלא הגדול מכולם? זו עיר של חיים, שלמלאך המוות אין רשות להיכנס אליה. אנשים חיו בה שנים ארוכות מאוד, וכאשר הזקנים הרגישו שחיו מספיק וביקשו לסיים את חייהם בשלווה, היו צריכים להוציא אותם אל מחוץ לגבולות העיר, כי בתוך העיר עצמה החיים נמשכו תמיד.