התעצמות האמורי והתפשטות נחלתו מובילות למערכה צבאית משולבת של שבטי ישראל, המסתיימת בהכנעה כלכלית אך בהחמצה אסטרטגית.
וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי מצביע על כך שהאמורים יזמו מהלך של עלייה מן העמק אל ההר כדי להתבצר ולהתיישב בהר חרס, וזאת בנוסף להמשך אחיזתם באיילון ושעלבים שהיו ממוקמות בעמק [מצודת דוד, מלבי"ם].
משמעות המילה וַתִּכְבַּד היא התחזקה [מצודת ציון]. מעורבותו של שבט יוסף, כפי שמופיע במילים יַד בֵּית יוֹסֵף, נובעת ממצוקתו של שבט דן. הערים הללו היו שייכות לנחלת דן, אך בני השבט לא הצליחו להתמודד לבדם מול האמורים. מאחר שנחלת בית יוסף הייתה סמוכה לנחלת דן, הם נחלצו לעזרת שכניהם, נלחמו את מלחמתם, ולאחר זמן גברה זרועם על האמורים [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
למרות הניצחון הצבאי של בני יוסף, התוצאה הייתה וַיִּהְיוּ לָמַס בלבד. הפרשנים מותחים ביקורת על אופן סיום המערכה. אף על פי שבית יוסף גברו על האמורים והיה ביכולתם להורישם ולהשמידם כליל בעקבות המלחמה, הם בחרו שלא לעשות זאת. במקום זאת, הם הסתפקו בקביעת גבולות ובהטלת מס. כתוצאה ממחדל זה שלא הורישו אותם לחלוטין, נותרו האמורים בארץ והפכו למטרד קבוע ולמכשול עבור בני ישראל [רד"ק, מלבי"ם].