הברית הצבאית להשלמת כיבוש הארץ יוצאת לדרך מתוך יוזמה של שיתוף פעולה אסטרטגי. הפנייה נעשית לשם עזרה הדדית בלחימה מול האויבים שנותרו בשטחים שעוד טרם נכבשו.
הפרשנים מסכימים כי הפנייה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו אינה לאדם פרטי, אלא מדובר בפנייה של שבט יהודה אל שבט שמעון. עם זאת, קיימת דעה פרשנית חלופית המזהה את הדובר כאדם פרטי, עתניאל בן קנז (המוכר גם כיעבץ), שנקרא "יהודה", והוא זה שפונה לאחיו הביולוגי ששמו שמעון [רש"י].
הבחירה של יהודה לפנות דווקא לשמעון ולא לשאר השבטים אינה מקרית. היא נובעת מאהבה רבה ששררה ביניהם, אך בעיקר מתוך מציאות גאוגרפית של קרבה ושכנות הדוקה. נחלתו של שבט שמעון הייתה למעשה מובלעת בתוך נחלתו הגדולה של שבט יהודה [מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. בשל כך, היציאה למבצע צבאי משותף הייתה טבעית ומתבקשת.
יהודה מציע לשמעון עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי, כלומר, עזור לי לכבוש את החלק שנפל בנחלתי, ובתמורה אעזור לך לכבוש את נחלתך [רש"י, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. ניתן להבחין בדייקנות לשונית בבקשה זו: כאשר יהודה מזמין את שמעון להילחם בנחלתו הוא משתמש בפועל עֲלֵה, ואילו כאשר הוא מבטיח להילחם בנחלת שמעון הוא אומר וְהָלַכְתִּי. שינוי זה נובע מהבדלים טופוגרפיים. האזור שיהודה נדרש לכבוש היה אזור הררי שהצריך עלייה, בעוד שהשטח המיועד לשמעון היה במישור, ולכן הספיקה בו הליכה בלבד [מלבי"ם].