תארו לעצמכם עיר ענקית וחשובה ששייכת לשני שבטים שונים. ככה בדיוק הייתה ירושלים של פעם. היא הייתה כל כך גדולה שהיא התחלקה בין שבט יהודה לבין בְּנֵי בִנְיָמִן. שבט יהודה הצליח לכבוש את החלק שלו בעיר, אבל שבט בנימין פשוט התעצל קצת ולא השלים את המשימה בחלק שלו. בגלל זה, הַיְבוּסִי, שזה העם הזר שגר שם באותו זמן, נשאר לגור בתוך ירושלים יחד עם בני ישראל.
הכתוב מספר לנו שהם נשארו שם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הכוונה היא לא להיום ממש, אלא לתקופה שבה נכתב ספר שופטים על ידי שמואל הנביא. למעשה, היבוסים נשארו לגור שם עוד הרבה מאוד זמן, עד שדוד המלך הגיע וכבש את העיר סופית. ההישארות של העם הזר הזה בתוך גבולות ישראל לא הייתה סתם עניין של מקום מגורים, אלא הפכה למכשול שגרם לבני ישראל ללמוד מהם מעשים לא טובים, בדיוק כמו שהתורה הזהירה מראש שיקרה.