חשבתם פעם כמה חשוב לקיים הבטחה לאח או לחבר טוב, במיוחד כשמדובר במשימה קשה? זה בדיוק מה שקורה כאן. אחרי ששבט יהודה סיים לכבוש את הערים המרכזיות שלו, הוא מקיים את ההסכם שלו ויוצא לעזור לשבט שמעון. המילים וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה מספרות לנו על שיתוף הפעולה המיוחד הזה, שבו הלוחמים יוצאים יחד למערכה כמו אחים. ממש רגע לפני שהם תקפו, בני הקיני עזבו את האזור כי הם ידעו מראש שההתקפה עומדת להתחיל.
אבל ההצלחה שלהם בקרב לא קרתה רק בזכות כוח פיזי או כלי נשק. עמדה לזכותם כוח רוחני מיוחד: עתניאל בן קנז משבט יהודה היה שקוע באותו זמן בלימוד תורה, והזכות של הלימוד שלו שמרה על הלוחמים ועזרה להם לנצח.
היעד שלהם לכיבוש היה עיר בשם צְפַת. חשוב לדעת שזו לא העיר צפת שאנחנו מכירים היום בצפון הארץ, אלא עיר אחרת לגמרי. כשהם ניצחו, כתוב שהם וַיַּחֲרִימוּ אותה. המשמעות של המילה הזו היא אבדון מוחלט. הם הכריעו את האויב לחלוטין, ומתוך החלטה עקרונית הם לא לקחו לעצמם שום רכוש או שלל מהעיר. בעקבות ההרס הגדול, הם החליטו לשנות את השם של העיר וקראו לה חָרְמָה, כדי לזכור את פעולת החרם שהייתה שם.