שופטים, פרק י״א, פסוק ל״ו

בת יפתח מקבלת עליה את הדין בהשלמה ומבהירה לאביה כי עליו לקיים את נדרו לה', אַחֲרֵי, כלומר מאחר שה' קיים את חלקו והעניק לו את הניצחון הצבאי. היא טוענת בפניו כי לא ניתן להתיר את הנדר, משום שהתרת נדרים דורשת חרטה מלאה מתחילת הדרך, וכאן הנדר הוא שהביא לניצחון ולכן לא ניתן להתחרט על עצם אמירתו. טעות הלכתית זו של הבת הטעתה את יפתח ומנעה ממנו לגשת לחכמים כדי למצוא פתח היתר. עם זאת, קבלת הדין באומרה עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ אינה מבטאת בהכרח הסכמה להקרבתה כקורבן, אלא קבלה של חיי נזירות ופרישות. היא הסכימה להסתגר בבית מבודד ולא להינשא לעולם, מודל חיים שהשפיע לימים גם על אומות אחרות.