שופטים, פרק י״א, פסוק ט״ז

טיעונו ההיסטורי של יפתח מוכיח כי לישראל לא הייתה כוונה מראש לכבוש את שטחי עמון ומואב, שהרי כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר המזרחי במסלול עוקף, במקום לבחור בדרך קצרה וישירה שהייתה מתאימה למסע מלחמה. העם הלך במסעותיו עַד יַם סוּף, שכן בני ישראל לא חצו את הים לעברו השני אלא יצאו מאותו הצד לאחר שה' הטביע את המצרים, והמשיכו ללכת לאורך החוף. מכאן הכתוב מדלג על תחנות רבות ומציין מיד וַיָּבֹא קָדֵשָׁה, כלומר שהעם הגיע אל העיר קדש, משום ששם הייתה נקודת המפנה המרכזית. ההגעה לשם ובקשת משה לעבור בשטחם בדרכי שלום מוכיחות שוב כי פניהם לא היו למלחמה, ורק סירוב המלכים אילץ את העם לשנות את מסלולו ולהקיף את האזור.