המאמצים הדיפלומטיים מגיעים למבוי סתום, וההתנגשות הצבאית בין הצדדים הופכת לבלתי נמנעת. המילים וְלֹא שָׁמַע משמעותן שמלך בני עמון לא קיבל את המסר ולא השתכנע ממנו [ביאור שטיינזלץ].
המלך סירב לקבל את דִּבְרֵי יִפְתָּח, שהכילו טענה היסטורית ותיאולוגית מורכבת. יפתח הסביר כי ישראל לא גזלו את הארץ מעמון, אלא לקחו אותה מידי סיחון. על פי ההסבר, סיחון כבש את השטח מעמון ומואב בהנחיה אלוהית, מה שהפקיע את הארץ מבעליה המקוריים והכשיר אותה מבחינה משפטית ורוחנית להורשתה לעם ישראל, עובדה שאפילו בלק מלך מואב הבין בשעתו ולכן נמנע ממלחמה [צוארי שלל].
באשר לסיבה שבגללה המלך בחר להתעלם מהמסר, הפרשנים מציגים שני כיוונים שונים. יש הסבורים כי בין אם מלך עמון הסכים עם העובדות ההיסטוריות שהציג יפתח ובין אם חלק עליהן, הנימוקים פשוט לא הצליחו לשכנע אותו לסגת מדרישותיו הטריטוריאליות [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה גישה התולה את הסירוב במעמדו האישי של יפתח ולא בתוכן הדברים. לפי תפיסה זו, מלך עמון זלזל ביפתח ותהה מיהו בכלל שימליך את עצמו וישלח אליו שליחים. מכיוון שלא ראה ביפתח מלך או מושל לגיטימי, הוא ראה פחיתות כבוד לעצמו להאזין לדבריו [אברבנאל].
סירובו העיקש של מלך בני עמון והתעקשותו לצאת למלחמה בכל מחיר הובילו לתוצאה ישירה: בעקבות הדחייה, צלחה על יפתח רוח גבורה מאת ה', והוא יצא למתקפה מוחצת במקום כינוסם של בני עמון, הכה אותם מכה גדולה והביא לכניעתם המוחלטת מפני ישראל [רלב"ג].