זקני גלעד משיבים לטענותיו הקשות של יפתח ומציעים לו הסכם שנועד לגשר על משקעי העבר ולרתום אותו להצלת העם.
בביאור המילים לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, הפרשנים מציגים מניעים שונים לפנייתם האישית של הזקנים. גישה אחת רואה בכך הבעת חרטה עמוקה על גירושו של יפתח בעבר. הזקנים מבינים שכדי לתקן את העוול, לא די לשלוח שליח, אלא עליהם להגיע בעצמם כדי לחלוק לו כבוד מיוחד [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הסבר נוסף מציג זווית פוליטית, ולפיה הזקנים מבקשים להתנער ממעשי אחיו של יפתח; הם מצהירים כי הזלזול בו לא היה לרוחם, ולכן הם באים כעת למנותו למנהיג, בניגוד גמור לכוונת האחים [אברבנאל].
מנגד, יש המפרשים את הדברים מנקודת מבט תועלתנית. הזקנים מודים כי הרעו ליפתח, ולכן הם מבהירים שאינם מצפים שיצא למלחמה מתוך אהבה אליהם, אלא בעבור שכר ברור [מלבי"ם]. גישה פרגמטית נוספת טוענת כי הזקנים מבקשים מיפתח שלא יטעה לחשוב שבאו אליו מתוך חיבה יתרה או הכנעה, אלא רק בשל דוחק המצב, שאילולא כן היו מסתפקים בשליחת הודעה [מצודת דוד]. לעומת הגישות הללו, יש המזהים בדברי הזקנים הכרה במעלותיו המוסריות של יפתח. על פי פירוש זה, הזקנים התרשמו מענוותנותו ומכך שסבל את הגירוש בשתיקה, והם מאמינים שבזכות שפלות רוח זו יושיע אותם ה' על ידו [נחל שורק].
באשר להצעה עצמה, הזקנים מבטיחים ליפתח כי אם יצא למלחמה, הוא יזכה במינוי לְרֹאשׁ, כלומר למנהיג [ביאור שטיינזלץ]. הבטחה זו מוצגת כזכות טבעית: מאחר שהוא יהיה הלוחם שיביא את הניצחון, מן הדין הוא שמציל העם יהפוך למושלו, גם אם לפני כן נחשב לאדם פשוט [מלבי"ם]. ההבטחה היא להיות מנהיג לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד – הזקנים מדגישים שסמכותו לא תוגבל רק אליהם, הקבוצה שבאה לבקש את עזרתו, אלא תקיף את כלל התושבים באזור [מצודת דוד].