מתחים משפחתיים ומאבקי ירושה קורעים את משפחתו של גלעד, כאשר בניו מתאגדים נגד אחיהם יפתח, שנולד מקשר אחר.
הפרשנים מסכימים כי אֵשֶׁת גִּלְעָד המוזכרת בפסוק היא אשתו החוקית, לה היה נשוי כדת וכדין בחופה וקידושין. לעומת זאת, כאשר האחים פונים ליפתח הם מכנים את אמו אִשָּׁה אַחֶרֶת, כלומר אישה זרה ונחותה [ביאור שטיינזלץ]. בחירת המילים העדינה של האחים נועדה לשמור על כבוד אביהם, ולכן הם נמנעו מלהשתמש במפורש במילה "זונה" כדי לתאר את אמו של יפתח [מצודת דוד].
כאשר בני האישה החוקית גדלים, הם מבצעים מעשה של וַיְגָרְשׁוּ – סילוק פיזי של יפתח ממקומם בכוח ובאלימות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], תוך קביעה מפורשת: לֹא תִנְחַל בבית אבינו.
הרקע לטענת האחים מוסבר בכך שעל פי ההלכה, ילדי אישה חוקית יורשים את סכום הכתובה של אמם. מכיוון שיפתח היה בן פילגש שלרוב אין לה כתובה, לא היה לו חלק בירושה הייחודית הזו, וזה מה שסיפק לאחים עילה לגרשו [אהבת יהונתן].
עם זאת, המפרשים מדגישים כי גירושו של יפתח ושלילת נחלתו נעשו שלא כדין והיוו עוול מוחלט. מבחינה חוקית, בן פילגש עדיין זכאי לרשת נחלה כללית יחד עם שאר הבנים [מלבי"ם]. יתרה מכך, ליפתח עמד משפט הבכורה שאותו אסור היה לשלול ממנו בשום אופן [אהבת יהונתן]. על כן, עצם סילוקו של יפתח מן העיר לא היה צעד משפטי מוצדק, אלא מעשה של חמס וגזל [מלבי"ם].