לאחר שכשלו המאמצים הדיפלומטיים ומלך בני עמון סירב לשמוע לקולו, חל מהפך במנהיגותו של יפתח. הוא זוכה להשראה אלוהית שמובילה אותו לצאת למסע מלחמה יזום, במקום להמתין למתקפת האויב.
הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי רוח ה' אינה תופעה מיסטית מופשטת, אלא רוח של גבורה, אומץ לב פנימי ועוז המוענקים מאת ה'. [אברבנאל] מוסיף ומבאר כי זוהי רוח הקודש המלווה את שופטי ישראל, והיא נחשבת למדרגה הראשונה של הנבואה.
מתוך אותה גבורה, יפתח אוסף את כוחותיו ועובר דרך מִצְפֵּה גִלְעָד, ששימשה כנקודת ההתאספות של אנשי הגלעד [ביאור שטיינזלץ]. משם הוא ממשיך ועָבַר בְּנֵי עַמּוֹן. מבחינה לשונית, הכוונה היא שעבר אל בני עמון ואל ארצם [רש"י, רד"ק].
מהלך זה לא היה רק התקדמות גיאוגרפית, אלא תמרון צבאי מבריק. יפתח לא המתין שהעמונים יבואו להילחם בו, אלא פעל כאיש גיבור חיל ויצא להילחם בהם בתוך הטריטוריה שלהם [מצודת דוד, אברבנאל]. [מלבי"ם] עומד על חוכמתו האסטרטגית של יפתח במהלך זה: צבא מלך בני עמון כבר חנה בתוך שטח הגלעד. במקום להתעמת איתם חזיתית, יפתח בחר לעקוף אותם מהצד דרך מצפה גלעד, ולתקוף ישירות את מדינת עמון המקורית. תחבולה זו אילצה את העמונים לסגת מעמדותיהם בגלעד ולשוב לאחור כדי להגן על עריהם המותקפות, מה שהוביל בסופו של דבר להכנעתם.