בדרכם לארץ ישראל, עורכים ישראל ניסיונות מול העמים השכנים כדי לקבל אישור מעבר בשטחם, אך נתקלים בסירוב.
בפנייתם אל מלך אדום בבקשה אֶעְבְּרָה־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ, מטרתם הייתה לחצות את השטח מדרום לצפון כדי שיוכלו להיכנס אל ארץ כנען [רש"י, מצודת דוד]. אולם מלך אדום לא שמע לבקשה זו, כפי שמתואר בספר במדבר [ביאור שטיינזלץ].
לאחר מכן פנו ישראל אל מלך מואב, שארצו שכנה בקצה ארץ אדום, ממזרח לה ומדרום לארץ ישראל [רש"י]. גם מלך מואב סירב לבקשה, כפי שנאמר וְלֹא אָבָה, מילה שמשמעותה לא רצה או לא הסכים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. סירוב כפול זה מצד שתי האומות כבר נרמז על ידי משה בתורה, כאשר השווה בין תגובותיהם של אדום ומואב, ששניהם כאחד לא אפשרו לישראל לעבור בגבולם [רש"י].
בעקבות חוסר ההסכמה של שני המלכים לאפשר את המעבר בארצותיהם, נאלצו ישראל להישאר במקומם, ולפיכך וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ [ביאור שטיינזלץ].