פולמוס היסטורי ומשפטי עומד במוקד הגנתו של יפתח מול מלך בני עמון, כשהוא משתמש בתקדים מהעבר כדי להפריך את טענותיו הטריטוריאליות של האויב. יפתח משווה את מלך עמון לבלק בן ציפור מלך מואב, ושואל אותו הטוב טוב אתה, כלומר האם אתה חזק, מפורסם בגבורתך או טוב יותר מבלק שניצח עמים רבים.
יפתח מעלה שתי תמיהות מרכזיות לגבי התנהלותו של בלק בעבר. הוא שואל הרוב רב, האם בלק יזם מריבה או מאבק משפטי עם ישראל על המחוז ההוא, ומוסיף לשאול אם נלחם נלחם בם, האם הוא יצא למלחמה פיזית נגדם כדי להשיב את השטח (מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק ושטיינזלץ). אמנם במקום אחר בתנ"ך מוזכר שבלק נלחם בישראל, אך הפרשנים מסבירים כי מדובר במלחמה רוחנית שבה שלח את בלעם לקלל אותם, ולא במערכה צבאית על חבל ארץ (רד"ק).
בדבריו, יפתח מקדים וסותר את טענתו האפשרית של מלך עמון, לפיה הארץ רק נגזלה על ידי סיחון מלך האמורי וכעת עליה לחזור לבעליה המקוריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאילו טענה זו הייתה נכונה, בלק היה דורש את הארץ מיד. העובדה שמואב ועמון שתקו במשך שלוש מאות שנה שבהן ישבו בני ישראל באזור, מעידה על אובדן זכותם על הקרקע. יפתח מוסיף ומדגיש כי השליטה העמונית על ישראל בשנים האחרונות אינה הוכחה לצדקת טענתם על הארץ, אלא עונש זמני מאת ה' על חטאי ישראל, וכעת משחזרו בתשובה ה' הוא שישפוט (אלשיך, רלב"ג).
לצד המאבק הקרקעי, ישנם המזהים מניעים נסתרים יותר למלחמה. גישה אחת מציעה שמלך עמון יצא לקרב משום שחזה בכוכבים שזרע עמוני עתיד למלוך על ישראל, וטעה לחשוב שמדובר בו, בעוד שהנבואה כיוונה לרחבעם בן שלמה שאמו הייתה נעמה העמונית. על כך משיב לו יפתח כי גם ממואב יצאה מלכות לישראל באמצעות דוד המלך שהיה מזרע רות המואבייה, ובכל זאת בלק לא נלחם בישראל בשל כך. גישה נוספת מסבירה שעמון טענו כי ישראל איבדו את זכותם על הארץ בעקבות חטא בעל פעור. בתגובה, יפתח מזכיר שבלק עצמו נכח באותו אירוע, ואף על פי כן לא ניצל את החטא כדי להכריז מלחמה (אהבת יהונתן).