מינויו של יפתח למנהיג אינו רק מהלך צבאי, אלא אירוע המשלב פוליטיקה, פסיכולוגיה ותפילה עמוקה, הנחתם במעמד רוחני רב רושם. המילים וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין מעידות כי העם בחר להמליך את יפתח באופן מיידי, עוד בטרם יצא למלחמה, למרות שההבטחה המקורית הייתה שימונה רק לאחר הניצחון [מצודת דוד, חומת אנך, נחל שורק]. הקדמת המינוי נבעה ממספר מניעים: ראשית, העם ביקש להוכיח ליפתח את כנות כוונותיו ולהראות לו חיבה יתרה, מתוך הבנה ששמחה זו תוסיף לו כוח וגבורה בשדה הקרב [חומת אנך], וכן בשל מעלותיו האישיות [מלבי"ם]. שנית, עמד מאחורי המהלך שיקול רוחני: מנהיג הציבור ניחן ב"זכות הרבים", וכאשר הוא מתפלל, תפילתו מתקבלת יותר. בנוסף, העם קיווה לעורר את רחמי השמיים – כשם שהם תיקנו את העוול שעשו ליפתח ונהגו בו בחסד, כך ה' ינהג בהם במידת הרחמים [חומת אנך, נחל שורק].
באשר לתוכן שבו עוסקות המילים אֶת כָּל דְּבָרָיו, קיימות שלוש גישות מרכזיות. הגישה הראשונה רואה בכך מעמד משפטי ופוליטי, שבו יפתח פירט את תנאי ההסכם בינו לבין העם וקבע את כללי שלטונו, בדומה למשפט המלוכה שקבע שמואל לשאול [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת מילים אלו כדברי תפילה ותחנונים לקראת המערכה הצבאית [מצודת דוד]. הגישה השלישית מציגה טענה מוסרית מרתקת שיפתח הטיח כלפי מעלה: הוא עמד לפני ה' וטען בקל וחומר – אם אני, בשר ודם, הצלחתי לרחם על אנשי גלעד למרות הרעה שעשו לי, קל וחומר שאתה, בעל הרחמים, צריך לרחם על ישראל ולהושיעם [נחל שורק].
המעמד כולו מתרחש לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה. המצפה נבחרה משום שהייתה מקום מגוריו של יפתח, אך בעיקר בזכות היותה מוקד התכנסות לאומי והיסטורי. מאז הניצחון הגדול של יהושע במקום זה, הפכה המצפה לאתר כינוס קבוע שיש בו מזבח ובית תפילה [רד"ק, מצודת דוד]. סיבה נוספת ונסתרת להגעתו לשם היא שיפתח חזה ברוח הקודש כי במצפה יימשח מנהיג שיכבוש את בני עמון. הוא סבר בטעות שהנבואה מתייחסת אליו, ולכן בחר להתפלל שם, אף שייעוד זה כוון למעשה לשאול המלך [אהבת יהונתן].
הביטוי לִפְנֵי ה' מדגיש שה' שימש כעד להסכם ביניהם [רד"ק], וכן מבטא את העיקרון הרוחני לפיו בכל פעם שקהל גדול מישראל מתכנס יחד, השכינה שורה עליהם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].