בתו של יפתח משלימה עם גורלה הטראגי, אך מבקשת מאביה שהות קצרה כדי להתאבל על עתידה שנגדע. היא פותחת בבקשה יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה, כלומר, עשה עמי חסד, תן לי ארכה וקיים את בקשתי לעכב את ביצוע הנדר עד תום חודשיים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. היא משתמשת במילה הַרְפֵּה, שמשמעותה רפיון ועזיבה, כדי לבקש שיניח לה לנפשה בתקופה זו [מצודת ציון].
לגבי בקשתה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים, הפרשנים נחלקו לשלושה כיווני מחשבה עיקריים. הגישה הפיזית והפשוטה מסבירה כי ביתו של יפתח במצפה היה ממוקם על ההר הגבוה ביותר באזור, ולכן ההליכה אל ההרים האחרים או אל העמק שביניהם נחשבת לירידה ממשית [רד"ק, מצודת דוד]. מטרת ההליכה הייתה להשביע את עינה ולגלות חופש ותנועה לפני שתיכנס לבידוד מוחלט מחברת בני אדם [מצודת דוד]. הגישה השנייה מפרשת את המילה "וירדתי" לא כפעולה פיזית של ירידה, אלא כלשון של יללה, קינה ובכי עמוק המשתבר בגוף [רש"י, רד"ק]. הגישה השלישית, המבוססת על מדרש חז"ל, מציעה כי "ההרים" הם למעשה סמל לחברי הסנהדרין, והנערה הלכה אליהם בתקווה שיצליחו למצוא פתח הלכתי שיתיר את נדרו של אביה ויציל אותה [רש"י, רד"ק].
היא ממשיכה ומבקשת וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי. הבכי נועד להפיג את צערה העמוק [מצודת דוד] על כך שלא תזכה להינשא לאיש וללדת ילדים. מתוך דברי הפרשנים עולות שתי הבנות לגבי גורלה המר: יש המפרשים שהיא בכתה על כך שתמות בלא נחמה בטרם תספיק להקים משפחה [ביאור שטיינזלץ], בעוד אחרים מסבירים שהיא לא הומתה, אלא הופרשה מחברת בני אדם ויועדה להתבודדות ופרישות עולמית אך ורק לשם עבודת ה' [מצודת דוד, מלבי"ם].
את מסעה היא מתכננת לעשות יחד עם חברותיה, באומרה אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה מופיעה בטקסט הכתוב כ"ורעיתי", אך המסורת מורה לקרוא אותה בלשון רבים כ"ורעותי" [מנחת שי].