הלחץ הצבאי מצד בני עמון מאלץ את הנהגת גלעד לחפש פתרון נואש, ולפנות דווקא אל האיש שאותו דחו וגירשו בעבר. המילים וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ מלמדות כי הפנייה אל יפתח לא נבעה מתוך יושר או חרטה על העוול שנעשה לו, אלא אך ורק מתוך כורח המציאות והצורך המיידי בעזרתו [מלבי"ם]. הנהגת העם ידעה כי יפתח נודע כאיש מצליח במלחמותיו, ולכן ראתה בו את המועמד המתאים ביותר להושיע אותם [רלב"ג].
במשלחת של זִקְנֵי גִלְעָד שיצאה לבקש את עזרתו היו ככל הנראה גם אחיו של יפתח עצמו, שהרי הם היו בניו של גלעד [ביאור שטיינזלץ]. מטרת בואם הייתה לָקַחַת אותו, כלומר להשיבו בחזרה אל הגלעד [מצודת דוד], ולהציע לו להתמנות לקצין ולמפקד צבאי עליהם, מתוך הבנה שזהו התנאי לכך שייצא להילחם עבורם בבני עמון [רלב"ג, אברבנאל].