מלך בני עמון משיב למלאכי יפתח ומציג עילה היסטורית למלחמה על חבל הארץ שניטש עליו הוויכוח. בדבריו חבויה עקיצה אישית כלפי יפתח; כאשר הוא אומר כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל, הוא מדגיש שתלונתו היא כלפי העם כולו, תוך שהוא מבטל את מעמדו של יפתח כמנהיג ורומז שאין לו ולמשפחתו שום זכות למשול בארץ [אברבנאל].
הטענה המרכזית של מלך עמון היא שעם ישראל גזל את שטחיו בעת העלייה ממצרים. שטח זה משתרע מנחל ארנון בדרום, דרך נחל היבוק בצפון, ועד נהר הירדן במערב [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה היסטורית, מלך עמון דורש את החזרת הערים לבעליהן המקוריים. טענתו מורכבת, שכן הוא תובע שטחים שהיו שייכים בעבר למואב בטרם נכבשו על ידי סיחון, וכן שטחים שהיו שייכים לעמו שלו. נראה שבאותה תקופה מלך בני עמון שלט גם על ארץ מואב ולכן טען גם בשמם [מלבי"ם].
בסיום דבריו מציב המלך אולטימטום: וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן, כלומר החזר את אותם שטחים, בְּשָׁלוֹם. כוונתו היא שעל ישראל להחזיר את האדמות בדרכי שלום, ללא מריבה, אם ברצונם להימנע ממלחמה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].