יפתח שב משדה הקרב לא רק כשר צבא מהולל שעטור בניצחון, אלא גם כאב החוזר אל ביתו, שם יוצאת בתו לקבל את פניו [ביאור שטיינזלץ]. היא מקדמת את פניו בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת, שהם שמות של כלי ניגון [מצודת ציון].
הכתוב מבהיר כי וְרַק הִיא יְחִידָה. לעיתים התואר "יחיד" במקרא מתאר בן מועדף וחשוב, אף אם יש לאב ילדים נוספים מנשים אחרות או מפילגשים, כפי שיצחק נקרא "יחידך" למרות קיומו של ישמעאל. משום כך, הפסוק מוסיף ומדגיש כי במקרה זה מדובר בבת יחידה ממש [מלבי"ם].
ההדגשה נמשכת במילים אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת, וסביב המילה מִמֶּנּוּ מציגים הפרשנים שתי גישות מרכזיות [רד"ק]. הגישה הראשונה מפרשת את המילה כפשוטה, כלומר מזרעו שלו. ייתכן שלאשת יפתח היו ילדים מבעל קודם, ויפתח גידל אותם בביתו עד שנחשבו כבניו. לכן הכתוב מדייק שרק מבחינה ביולוגית, מפרי בטנו שלו, לא נולד לו שום בן או בת מלבדה [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
לעומת זאת, הגישה השנייה נשענת על מסורת הקריאה והתרגום, ולפיה יש להבין את המילה כאילו נכתב "ממנה" [מנחת שי, רד"ק]. לפי פירוש זה, הכוונה היא שמאותה בת לא היו ליפתח נכדים, שכן היא טרם נישאה ולא היה לה בן או בת משלה [רד"ק].