דמותו של יפתח צומחת מתוך מציאות חיים מורכבת ורבת סתירות. מצד אחד, הוא ניחן בכוח יוצא דופן, אך מצד שני, ייחוסו המשפחתי הפגום הופך אותו לדחוי ומנודה בתוך משפחתו. שילוב זה של עוצמה אישית ומעמד חברתי נחות מעצב את תחילת דרכו.
הגדרתו של יפתח כגִּבּוֹר חַיִל אינה רק תיאור של כושרו הפיזי, אלא ביטוי לייעודו. בניגוד לשופטים אחרים שגבורתם נבעה מהשראת רוח הקודש, גבורתו של יפתח הייתה טבועה בו מלידה על פי מזלו. אביו, גלעד, חזה באצטגנינות כי אישה זו עתידה ללדת גיבור חיל, ומשום כך לקח אותה אליו והקפיד שהוולד יהיה שלו [נחל שורק, אהבת יהונתן].
ביאור מעמדה של אמו, המכונה אִשָּׁה זוֹנָה, נתון במחלוקת בין הפרשנים, הנעים בין הפירוש המילולי לבין פרשנויות מרוככות יותר. הגישה הפשטנית גורסת כי מדובר באישה לא מהוגנת או בפילגש שחיה עם גלעד ללא היכר חוקי של כתובה וקידושין [רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף מציע כי המילה גזורה מעניין מזון, וכוונתה לפונדקאית המארחת עוברי אורח [רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה].
לעומת זאת, גישה מרכזית אחרת מפרשת את המונח בהשאלה, ומסבירה כי לא מדובר בזונה במובן המקובל של המילה. על פי מנהג קדום, אישה שהייתה אמורה לרשת נחלה בשבטה אך בחרה להינשא לאיש משבט אחר, איבדה את נחלתה. אישה כזו, שסטתה מהנורמה החברתית של נישואין בתוך המשפחה כדי לשמר את הנחלה, כונתה בגנאי "זונה". אמו של יפתח הייתה אישה כזו, בת יורשת שעברה לשבטו של גלעד [רלב"ג, רד"ק, צוארי שלל, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ].
למרות מעמדה הבעייתי של האם, הכתוב מדגיש וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת־יִפְתָּח כדי להבהיר שייחוסו של יפתח לאביו היה ברור ומוחלט. לא היה כל ספק שגלעד, ראש המשפחה, הוא אביו הביולוגי, שכן היא יוחדה לו כפילגש, ויש אף המפרשים שרוח הקודש העידה על כך כדי להסיר כל חשד [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל, אהבת יהונתן]. יתרה מכך, נראה שגלעד הוליד את יפתח עוד בטרם ילדה לו אשתו החוקית בנים אחרים [אברבנאל].
ודאות אבהותו של גלעד הופכת את גירושו של יפתח מביתו לעוול משפטי ומוסרי. על פי שורת הדין, בן שנולד לפילגש זכאי לרשת את אביו ככל בן אחר. אולם, אחיו של יפתח מאשתו החוקית של גלעד ניצלו את מעמדה של אמו כדי לנשלו מנחלתו ולגרשו בכוח הזרוע. זקני העיר גלעד עמדו מנגד ולא מחו, ובכך הפכו לשותפים לעוול. יפתח נאלץ לברוח מפני האלימות והפחד מאחיו, ולא משום שהצדק המשפטי היה עמהם [רלב"ג, רד"ק, חומת אנך, אברבנאל].