בשעת משבר ואיום צבאי מצד בני עמון, מנהיגי העם בגלעד מוצאים את עצמם ללא מצביא שיוביל את המערכה. מתוך מצוקה זו, הם יוצאים בהכרזה פומבית ופתוחה, ומציעים את הנהגת האזור כולו למי שיסכים לקחת על עצמו את היוזמה.
הקריאה מִי הָאִישׁ אינה מופנית לאדם ספציפי, אלא מהווה הצעה גורפת: כל אדם, יהיה מי שיהיה, שיסכים לקחת על עצמו את המשימה, יזכה בהנהגה [מצודת דוד]. המילה יָחֵל משמעותה יתחיל [מצודת ציון], והיא מנוקדת בקמץ תחת האות יו"ד, תופעה דקדוקית המופיעה במקומות ספורים בלבד במקרא [מנחת שי].
מטרת המלחמה שאליה הם קוראים, לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, לא נבעה מתוך שאיפות השתלטות או רצון לשעבד את האויב. מנהיגי גלעד חיפשו מנהיג צבאי אך ורק למטרה הגנתית וקיומית: להדוף את התקפות העמונים ולשבור את כוחם המאיים על יישוביהם [ביאור שטיינזלץ]. בתמורה למסירותו וליזמתו של אותו מתנדב, מובטח לו כי יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.