ה' מזכיר לבני ישראל את חסדיו המתמשכים, כדי שלא יטעו לחשוב שישועותיו ונפלאותיו התרחשו רק בימי קדם. הוא מדגיש כי גם בדורות האחרונים, כאשר עמים שונים קמו עליהם, הוא עמד לימינם [מלבי"ם].
לגבי העמים המוזכרים, השם וּמָעוֹן מתייחס לשמה של אומה או שבט מסוים [רש"י וביאור שטיינזלץ]. המילים לָחֲצוּ אֶתְכֶם אינן מתייחסות רק לצידונים, לעמלק ולמעון, אלא מוסבות גם על העמים שהוזכרו בפסוק הקודם, אשר הציקו לישראל. בעקבות אותו לחץ מצד האויבים, וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי – פניתם אליי בזעקה, ומיד וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם – הושעתי אתכם מידם [מצודת דוד].
על המילים וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק מעירים כי בספרים המדויקים של המסורה הן נכתבות בכתיב מלא, עם האותיות יו"ד ו-וי"ו [מנחת שי].