האיום מצד בני עמון הולך ומחריף, כאשר המערכה מתרחבת מעבר לעבר הירדן המזרחי וחודרת עמוק אל תוך נחלות השבטים. בני עמון חוצים את הירדן כדי לתקוף את יהודה, בנימין ואפרים, אזורים הנחשבים לחבלי ארץ פוריים ומבטיחים יותר, מה שמעיד על התחזקותם המשמעותית [ביאור שטיינזלץ].
המילה וַתֵּצֶר מבטאת את המצוקה הקשה שנוצרה בעקבות הפלישה. הפרשנים מסכימים כי שורש המילה קשור למושגים של דוחק ולחץ [מצודת ציון, רד"ק], ומשמעותה היא שהמלחמה הציקה והעיקה על בני ישראל במידה רבה [ביאור שטיינזלץ].
מצוקה כבדה זו מהווה נקודת מפנה משמעותית עבור העם. הלחץ העצום שמופעל עליהם מצד אויביהם גורם להם לזעוק אל ה' בווידוי על כך שעזבו אותו לטובת עבודת אלילים. מתוך ההבנה כי אין כל תועלת בעבודה הזרה, הם שבים אל ה' ומבקשים לקבל עליהם כל עונש ישיר מידי שמים – כגון דבר או רעב – ובלבד שינצלו מהסבל והעונש שבידי בשר ודם [אברבנאל].