תקופת השופטים התאפיינה בוואקום מנהיגותי שהוביל לכאוס רוחני וחברתי. היעדרו של שלטון מרכזי חזק אפשר תופעות של עבודה זרה פרטית, ללא כל התנגדות ציבורית.
הפרשנים מסכימים כי המילים אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל באות להסביר את הרקע למעשיו של מיכה. מכיוון שלא היה באותה תקופה שר, שופט או מנהיג בעל סמכות, לא היה מי שימחה בידו וימנע ממנו להקים לעצמו פסל ומקדש פרטי [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. כתוצאה מכך, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, כלומר כל אדם נהג כרצונו החופשי [ביאור שטיינזלץ], ועם ישראל החריש ולא התקומם כנגד התופעה [מלבי"ם]. בתקופות מאוחרות וממוסדות יותר, לא הייתה מתאפשרת מציאות שבה אדם מקים לעצמו מקדש פרטי ככל העולה על רוחו [ביאור שטיינזלץ].
באשר לתזמון של בַּיָּמִים הָהֵם, בעוד שיש הרואים בכך תיאור כללי של כל תקופת השופטים [ביאור שטיינזלץ], פרשנים אחרים ממקמים את האירוע בנקודת זמן ספציפית בתחילת התקופה. לפי גישה זו, המעשה התרחש לאחר מותו של יהושע, שאילו היה בחיים היה מבער את העבודה הזרה, וקודם לממשלתו של השופט הראשון עתניאל בן קנז, בימי שעבוד כושן רשעתים [רלב"ג, מצודת דוד]. חיזוק לכך שאירועים אלו התרחשו סמוך למות יהושע ניתן למצוא בהמשך הסיפור, שבו מתואר כי שבט דן עדיין חיפש לו נחלה, תהליך שאפיין את התקופה שבה השבטים נלחמו על גבולותיהם מיד לאחר מות יהושע [רלב"ג]. היעדר מנהיגות תקיפה נגד עבודה זרה נמשך שנים ארוכות, ולכן פסל מיכה האריך ימים עד סוף תקופת השופטים [רלב"ג].