סיפור חדש נפתח בספר שופטים, המעביר את המוקד מתיאור מלחמותיהם של מנהיגי האומה אל אירוע פנימי, פרטי לכאורה, שחושף את המצב הרוחני והחברתי של העם. הכתוב פותח בהצגת הדמות המרכזית ומקום מגוריה: מֵהַר אֶפְרָיִם, אזור הררי נרחב המשתרע מעמק יזרעאל בצפון ועד הרי ירושלים בדרום, וכולל בתוכו את נחלות השבטים מנשה, אפרים ובנימין [ביאור שטיינזלץ].
בחינת שמו של האיש, וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ, מעוררת עניין, שכן בהמשך הסיפור הוא מכונה בעקביות בשם הקצר "מיכה". הפרשנים מציעים שני כיוונים שונים לשינוי זה. גישה אחת תולה זאת במצבו הרוחני: בתחילה היה איש צדיק ולכן נשא את השם המלא "מיכיהו" המכיל את שם ה', אך לאחר שהידרדר והחל לעבוד עבודה זרה, הוסר שם ה' משמו והוא נקרא "מיכה" [מלבי"ם]. מנגד, יש המסבירים את השינוי על רקע גילו: בנערותו, בעודו סמוך על שולחן אמו, כונה בשם ההקטנה "מיכיהו", ורק משהתבגר והפך לאיש עמד ברשות עצמו ונקרא בשם "מיכה" [אברבנאל].
מיקומו של סיפור זה בסוף ספר שופטים מעלה נידון רחב באשר לזמן התרחשותו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאירוע לא התרחש בסוף התקופה, אלא למעשה בראשית ימי השופטים, זמן קצר לאחר מות יהושע וסביב ימי עתניאל בן קנז, טרם התבסס שלטון מסודר בישראל [רש"י, רד"ק, רלב"ג, אברבנאל]. מול דעה זו, ישנה גישה הסבורה כי הסיפור אכן התרחש בסוף התקופה, לאחר ימי שמשון, בדיוק כפי סדר הכתובים [אברבנאל].
לפי הגישה המרכזית שהאירוע התרחש בתחילת התקופה, מתעוררת השאלה מדוע נכתב הסיפור דווקא כאן, מיד לאחר קורות שמשון. הפרשנים מצביעים על מספר קשרים רעיוניים וספרותיים: ראשית, עורך הספר בחר לקבץ תחילה ברצף את כל סיפורי השופטים ומלחמותיהם באויבים מבחוץ, ורק לבסוף לרכז את האירועים הפנימיים שקרו בישראל באותם ימים [אברבנאל]. שנית, קיים קשר הדוק לשבט דן ולמספר סמלי: הן בסיפור שמשון (שהיה משבט דן) והן בסיפור פסל מיכה (שהכשיל את שבט דן) מופיע סכום זהה של אלף ומאה שקלי כסף, שבשני המקרים הוביל לתוצאות הרסניות עבור השבט [רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. לבסוף, סיפור זה נסמך לפרשת פילגש בגבעה שבאה מיד אחריו, כדי ללמד שאלפי ההרוגים במלחמת האחים המתוארת שם היו למעשה עונש קולקטיבי על כך שישראל לא מיחו ולא ביערו את העבודה הזרה של פסל מיכה [רד"ק].