מפגש בין מיכה לבין עובר אורח מתפתח לשיחה קצרה החושפת את מצבו של ההלך. כאשר מיכה שואל את האורח מֵאַיִן תָּבוֹא, הוא יוצא מנקודת הנחה כי לאדם שעומד מולו ישנו מקום מגורים קבוע [מלבי"ם]. בתשובתו, שופך האורח אור על זהותו ועל מסעו, ומסביר כי עד כה התגורר בבית לחם יהודה, אך כעת אין לו בית קבוע [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כאשר האורח מעיד על עצמו לֵוִי אָנֹכִי, אין הוא מספק רק פרט ביוגרפי על מוצאו, אלא מצהיר על ייעודו ועל יכולותיו. באמירה זו הוא למעשה מכריז כי הוא מוכן ומזומן ללמד ולהורות, בהתאם לתפקידו המסורתי של שבט לוי [מצודת דוד].
לגבי המשך דרכו, האורח מציין כי הוא הולך לגור בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא, כלומר הוא נודד בחיפוש אחר מקום חדש להשתקע בו [ביאור שטיינזלץ]. המניע המרכזי לחיפוש ולנדודים אלו הוא הצורך הכלכלי, שכן הוא תר אחר מקום שבו יוכל להשתכר ולמצוא לעצמו פרנסה [רש"י].