דרמה משפחתית של גנבה, קללה והודאה נפרסת במפגש הטעון שבין מיכה לאמו. הבן, שהחזיק בסכום כסף עצום, נשבר תחת כובד קללתה של האם ומחליט להתוודות, מה שמוביל לפיוס מפתיע ולתהליך של כפרה.
הסכום המדובר, אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף, נחשב בימים ההם לסכום קבוע וחשוב מאוד, בדומה לסכום שהוצע לדלילה על ידי סרני פלשתים [חומת אנך, אברבנאל]. מיכה פונה לאמו ומזכיר לה את הכסף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ, כלומר הכסף שנגנב ממנה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. בעקבות הגנבה, האם אָלִית (המילה "ואתי" הכתובה בפסוק נקראת למעשה וְאַתְּ [מנחת שי]). משמעות המילה היא מלשון אלה, כלומר האם השמיעה קללה חמורה כלפי הגנב [מצודת ציון, רד"ק].
המניע להודאתו של מיכה נובע משילוב של כבוד לאמו ופחד עמוק מהקללה שהטילה [אברבנאל, רלב"ג]. הפרשנים נחלקו בהבנת תחביר המשפט ובאופן שבו התנהלה השיחה בין השניים. גישה אחת בקרב הפרשנים גורסת כי האם השמיעה את הקללה באוזניו של מיכה, ובתגובה הוא מתוודה ואומר הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו מתחילת דבריו ועד סופם הוא מודה שהכסף נמצא בידו והוא הגנב [רש"י, רד"ק].
לעומת זאת, פרשנים אחרים מזהים כאן חשד גלוי של האם כלפי בנה. לפי גישה זו, האם קיללה תחילה בינה לבין עצמה, ולאחר מכן השמיעה את הדברים באוזניו בכוונה תחילה כדי לרמוז שהיא חושדת בו [חומת אנך]. לשיטתם, המילים הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי הן למעשה ציטוט של דברי האם, שאמרה למיכה כי היא יודעת שהכסף אצלו. תגובתו של מיכה מסתכמת במילים אֲנִי לְקַחְתִּיו, שבהן הוא מאשר את חשדותיה [אברבנאל, מלבי"ם, מצודת דוד].
פירוש ייחודי מציע כי הכפילות בדברי מיכה נועדה להסתיר את זהות הגנב האמיתי. ייתכן שהגנב החזיר את הכסף למיכה, ומיכה אמר "אני לקחתי אותו" מיד הגנב, כדי שהאם לא תחקור מי באמת ביצע את הפשע [חומת אנך]. היבט נוסף עולה מתוך הבנת מהות הקללה, הקללה של האם לא כוונה כלפי עצם מעשה הגנבה בעבר, אלא כלפי מי שמחזיק בכסף כעת ומסרב להחזירו, ולכן מיכה מיהר להשיבו כדי לתקן את העוון ולהינצל מהאלה [מלבי"ם].
תגובת האם להודאה היא מיידית ומפויסת, והיא עונה בָּרוּךְ בְּנִי לַה'. היא שמחה שהכסף נשאר בבית ולא נעשה בו שימוש [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לשמחה על השבת האבדה, האם מבקשת לבטל את הקללה. היא מבהירה למיכה שבזכות הודאתו הוא יוצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך, והקללות שהשמיעה לא יחולו עליו [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. ברכה זו תקפה ומכפרת בין אם הוא עצמו היה הגנב, ובין אם רק השיב את הכסף מידי גנב אחר [חומת אנך].