רגע דרמטי של וידוי והשבת גזלה בין בן לאמו הופך לבסיס של פולחן טרגי. הבן מחזיר את הכסף שגנב, והאם חושפת נדר שנדרה להקדיש את הכסף האבוד לה', באופן אירוני, דווקא על ידי עשיית עבודה זרה.
כאשר הבן פועל, וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף, הוא מחזיר לאמו את הסכום המדויק והשלם לרשותה [רש"י, אברבנאל]. השבת הגזלה המיידית מעידה שבשלב זה מיכה עוד היה ירא שמים וביקש לתקן את חטאו [מלבי"ם, חומת אנך].
בתגובה, האם אומרת הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַה'. היא מסבירה שבעוד הכסף היה גנוב, היא קיבלה על עצמה נדר להקדישו אם יימצא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שמטרת ההקדש הייתה יצירת פסל, האם כיוונה את נדרה לה' מתוך טעות, ולכן שם ה' המוזכר בדבריה שומר על קדושתו ואינו נמחק [מנחת שי]. כוונתה לא הייתה לעבודה זרה ממשית, אלא ליצירת אמצעי גשמי שדרכו ניתן יהיה להוריד כוחות עליונים ולחזות את העתיד [מצודת דוד, רלב"ג]. אגב כך, רש"י מעיר כי למרות שהסכום של אלף ומאה כסף זהה לסכום שקיבלה דלילה, אין קשר היסטורי בין הנשים שכן מיכה קדם לשמשון בשנים רבות. הסכומים הוזכרו יחד רק כדי להדגיש שבשני המקרים מדובר בכסף רע שהביא לפורענות.
האם ממשיכה ומפרטת את תנאי הנדר, מִיָּדִי לִבְנִי. היא תכננה שהכסף יעבור מידה ליד בנה, כך שהוא יהיה הגזבר הממונה על המלאכה [רש"י, מלבי"ם]. יתרה מכך, היא רצתה שהבן יעשה את המצווה הזו בעצמו כדי שחטא הגניבה שלו יכופר [חומת אנך]. המטרה הייתה לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, כלומר ליצור שתי צורות: פֶּסֶל שהוא דמות המגולפת בעבודת יד, וכן מַסֵּכָה שהיא דמות הנוצרת על ידי יציקת מתכת [מצודת ציון].
לאחר מכן היא אומרת וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ. הואיל והכסף נמצא והוחזר אליה, היא מוסרת אותו כעת בחזרה לבנה כדי שיוציא את התוכנית אל הפועל [מצודת דוד]. כאן מתעוררת תפנית בעלילה המסבירה מדוע בפסוק הבא נאמר שוב שמיכה השיב את הכסף לאמו. כאשר האם נתנה לו את הכסף, מיכה הבין שמדובר בעוון חמור וסירב להשתתף בעשיית הפסל. לכן, הוא החזיר את הכסף לאמו פעם נוספת, כמי שאומר לה לעשות כרצונה אך להותיר אותו מחוץ לעניין [רד"ק, אברבנאל, חומת אנך].
לבסוף, מתעוררת מחלוקת לגבי גורל הכסף. מתוך אלף ומאה שקלי הכסף, רק מאתיים ניתנו בסופו של דבר לצורף. יש הסבורים כי המאתיים היו רק שכר העבודה של הצורף, בעוד שמתשע המאות הנותרות נוצק הפסל עצמו [רד"ק]. לעומת זאת, פרשנים אחרים טוענים כי לאחר שהכסף חזר לידי האם היא חמדה אותו לעצמה, הפרה את נדרה המקורי, והפרישה רק מאתיים שקלים לעשיית הפסל בעוד שאת השאר שמרה בביתה [אברבנאל].