סיומו של סיפור חייו הסוער של שמשון מחזיר אותו אל נקודת ההתחלה. לאחר מותו הטרגי בין פלשתים, הוא מובא למנוחת עולמים בחיק משפחתו ובנחלת אבותיו, תוך סיכום תקופת הנהגתו.
בני משפחתו יורדים לשאת את גופתו, כאשר המילה אָבִיהוּ מתפרשת בפשטות כ"אביו", והביטוי וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ מתייחס לנשיאת גווייתו [ביאור שטיינזלץ]. הם קוברים אותו בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו, שכן מנוח לא היה אדם צעיר בעת לידת שמשון וכבר הלך לעולמו בחלוף השנים [ביאור שטיינזלץ]. מיקום הקבורה, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל, נושא משמעות סמלית, שכן זהו המקום המדויק שממנו החלה גדולתו וצמחה מנהיגותו [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה נוסחית, קיימת מחלוקת במסורת המסורה לגבי כתיב המילה אֶשְׁתָּאֹל; בעוד שישנה מסורת המונה אותה כאחת הפעמים שהמילה נכתבת בכתיב מלא עם האות וי"ו, בכתבי יד עתיקים היא מופיעה בכתיב חסר, והדעות חלוקות בעניין זה [מנחת שי].
בסוף הפסוק מופיע הסיכום וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה, המתייחס לשמשון [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מתעכבים על כך שסיכום זה כבר הופיע מוקדם יותר בסיפורו של שמשון, ומציעים מספר כיוונים להבנת הכפילות. גישה אחת מסבירה שהאזכור הראשון ציין את סיום תקופת הישועות שחולל, שכן מאותו שלב החלה מפלתו שהובילה למותו, וכעת, עם מותו בפועל, הפסוק חותם בסיכום המקובל אצל כל שופט ושופט [רד"ק]. גישה אחרת רואה בכפילות הבהרה כרונולוגית, המלמדת שגם התקופה שבה ישב שמשון בארץ פלשתים נכללת בתוך אותן עשרים שנות הנהגה [רלב"ג]. מנגד, ישנו פירוש מדרשי המעניק לכפילות משמעות עמוקה יותר לגבי עוצמת הרתעתו של שמשון: ציון עשרים השנים פעמיים בא ללמד שהפלשתים היו יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו, בדיוק כפי שפחדו ממנו במהלך עשרים שנות חייו [רד"ק].