שמשון מגיב לניסיונות הדיבוב של דלילה ופוטר אותה בסיפור סרק. בתשובתו הוא מתייחס אך ורק לשאלה כיצד ניתן לאסור אותו, ומתעלם לחלוטין משאלתה על מקור כוחו העצום. בכך הוא יוצר מצג שווא כאילו כוחו הוא טבעי ואינו יודע מה סיבתו, אך מציג זאת כאילו בחן ומצא שזוהי הדרך שבה ניתן לכבול אותו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בדבריו מפרט שמשון את הדרך שבה יש לקשור אותו, ואומר אם יאסרני, כלומר אם יקשרו אותי [ביאור שטיינזלץ]. הוא מציין שיש להשתמש ביתרים לחים. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא לחבלים העשויים מענפים ושבטים לחים [מצודת ציון, רד"ק], ויש שמפרשים זאת כחבלים דקים [רש"י]. שמשון מוסיף שהחבלים צריכים להיות אשר לא חרבו, כלומר חבלים שטרם יבשו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הכפילות בפסוק המציינת גם שהם לחים וגם שלא חרבו נועדה לתוספת ביאור והדגשה [מצודת דוד].
אם ייעשה הדבר, שמשון טוען וחליתי, שמשמעותו אֶחֱלַשׁ ואאבד את כוחי [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ואז והייתי כאחד האדם, כלומר אהיה חלש כשאר כל אדם רגיל [מצודת דוד].