שמשון, שעיניו נוקרו על ידי הפלשתים, תלוי כעת לחלוטין בעזרת הזולת כדי להתנייד. הוא מנצל את מצבו כדי לתכנן את פעולתו האחרונה, ומבקש מהנער המוביל אותו להביאו אל עמודי התווך של המבנה, באמתלה של עייפות ורצון להישען עליהם.
התיאור של הנער הַמַּחֲזִ֣יק בְּיָדוֹ נובע ממצבו הפיזי של שמשון; מכיוון שהיה עיוור, הוא נזקק למישהו שיאחז בו ויוליך אותו בדרכו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. שמשון פונה אל הנער ומבקש: הַנִּ֣יחָה אוֹתִי, כלומר, הרף את ידך ממני [מצודת דוד]. הוא מנמק את בקשתו ברצון להגיע אל העמודים כדי להישען עליהם, מתוך טענה שכך לא יצטרך עוד להחזיק בידו של הנער [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
במילה הכתובה והימשני (אך נקראת וַהֲמִישֵׁ֙נִי֙ [מנחת שי, רד"ק]), מציגים הפרשנים שתי גישות מרכזיות באשר למשמעותה:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מלשון מישוש ונגיעה. כלומר, שמשון מבקש מהנער לאפשר לו למשש את העמודים בידיו [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לפי פירוש זה, המילה אֶת־ באה כפשוטה, במשמעות של למשש את העמודים עצמם [רד"ק].
מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון תנועה, בדומה למשמעות של התקרבות אל דבר מה. לפי גישה זו, שמשון מבקש מהנער לקרב אותו אל העמודים, והמילה אֶת־ משמשת כאן במשמעות של "אל" – כלומר, קרב אותי אל העמודים [רד"ק].
מטרתו של שמשון היא להגיע אל העמודים אֲשֶׁ֥ר הַבַּ֖יִת נָכ֣וֹן עֲלֵיהֶ֑ם, שהם עמודי התווך המרכזיים שעליהם המבנה מבוסס וניצב [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].