שמשון נכנע ללחציה של דלילה וחושף בפניה את סודו הכמוס ביותר, כשהוא מסביר לה הן את מקור כוחו והן את הדרך לנטרל אותו. כאשר הוא מגלה לה את כל לבו, הכוונה היא שהוא חושף את כל צפונות ליבו [מצודת דוד], ועונה לה על שתי שאלותיה המרכזיות: במה טמון כוחו הגדול, ובמה אפשר לאסור ולהכניע אותו [מלבי"ם].
שמשון מסביר כי מורה, כלומר תער, מעולם לא עלה על ראשו והוא מעולם לא גולח [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הוא מבהיר כי אם גלחתי, ברגע שבו יגולח שיערו, יסור ממנו כוחו הרב [מצודת דוד].
ישנו הבדל דק אך משמעותי בין תשובה זו לתשובותיו הקודמות והשקריות של שמשון. בפעמים הקודמות הוא טען כי אם ייעשה כדבריו הוא יהיה "כאחד האדם". בכך הוא נשמר מלשקר לחלוטין, שכן המילה "אחד" מתייחסת לאדם מיוחד, כלומר הוא יישאר גיבור כאדם המיוחד בגבורתו. אולם כעת, כשהוא דובר אמת, הוא מודה כי יהיה ככל האדם, כלומר חלש ככל שאר האנשים [מלבי"ם].
נשאלת השאלה כיצד ידעה דלילה שהפעם שמשון אכן דובר אמת. היו לכך כמה סיבות: ראשית, שמשון הזכיר את שם ה׳, והיא ידעה שאין דרכו להזכיר שם שמים לבטלה. שנית, ההסבר שלו על היותו נזיר מבטן אמו תאם לחלוטין את המראה החיצוני שלו ואת שיערו הארוך. ייתכן גם שדלילה שמעה בעבר את הסיפור על המלאך שהתגלה לאמו של שמשון בהריונה, ואולי שמשון אף נשבע לה על כך. צירוף כל הדברים הללו גרם לה להבין שהפעם האמת בפיו, ולכן מיהרה לקרוא לסרני הפלשתים [אברבנאל].