גבורתו העל אנושית של שמשון מתבטאת במעשה זה, שבו הוא הופך את המלכודת שהכינו לו פלשתים למפגן כוח חסר תקדים. הפלשתים הניחו ששער העיר, שהוא מבנה כבד וגדול הבנוי לעמוד אף בפני מצור, ישמש כמחסום בלתי עביר עבורו [ביאור שטיינזלץ]. אך שמשון קם בחצות הלילה, מוצא את השערים נעולים [מצודת דוד], ובוחר להתמודד עם המכשול בשלמותו.
הפרשנים עומדים על שלבי הפעולה המדגישים את עוצמתו. ראשית, וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת – פעולת האחיזה והעקירה של הדלתות בשלמותן דורשת גבורה רבה יותר מאשר רק לשבור את הבריח הנועל אותן [מלבי"ם]. שמשון אחז גם במְּזוּזוֹת, שהן העמודים הניצבים משני צדי הפתח [מצודת ציון], כאשר המילה נכתבת במסורת המקראית חסרה באות וי"ו הראשונה ומלאה בשנייה [מנחת שי].
באשר למילה וַיִּסָּעֵם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לעקירת השערים ממקומם [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. עם זאת, יש המדגישים את הצורה הדקדוקית של הפועל, המעידה על קלות הפעולה: שמשון פשוט החל לנסוע ולצעוד, ועצם תנועתו הסיעה ועקרה את השערים עמו ללא מאמץ ניכר [רד"ק, מלבי"ם]. הוא עקר את המבנה כולו עִם הַבְּרִיחַ, כך שהדלתות נותרו צמודות ונעולות יחד על ידי הבריח המחבר אותן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בשלב האחרון, שמשון מעמיס את המשא העצום על כתפיו ונושא אותו למרחק רב של מהלך יום שלם, מעזה ועד להר שמול חברון [מלבי"ם], שם הוא מניח את השערים לראווה [ביאור שטיינזלץ]. מכלול הפעולות הללו, מהעקירה ועד הנשיאה למרחק, ממחיש את העוצמה הפיזית האדירה והייחודית שניחן בה [רלב"ג].