ברגעיו האחרונים, שמשון אוסף את כוחותיו כדי להחריב את מקדש הפלשתים על יושביו, בפעולה המשלבת אחיזה פיזית והפעלת כוח עצום.
הפרשנים נחלקים בהבנת הפועל וַיִּלְפֹּת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשמעות היא אחיזה, חיבוק ותפיסה בחוזקה [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה אחרת מפרשת שהמילה מבטאת פעולה של הטיה ועיקום [רד"ק, רלב"ג, אברבנאל]. שילוב הגישות מעלה כי שמשון לא רק אחז בעמודים, אלא תפס אותם בחוזקה והפעיל עליהם כוח אדיר כדי להטות אותם ממקומם.
שמשון אוחז בשני עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ, שהם העמודים האמצעיים [מצודת ציון], אשר הבית נָכוֹן ומבוסס עליהם [ביאור שטיינזלץ]. פעולתו מתוארת במילה וַיִּסָּמֵךְ, וכאן מוסבר הבדל לשוני ופיזי מהותי בין המושגים "הישענות" ל"סמיכה": בעוד שהישענות מתארת מנוחה קלה של הגוף, כפי שביקש שמשון מהנער שהוביל אותו קודם לכן, פעולת הסמיכה דורשת הפעלת כוח מלא ועוצמתי. שמשון נסמך ולוחץ על העמודים בכל כוחו [מלבי"ם], כאשר אֶחָד מהעמודים אחוז בימינו והשני בשמאלו [מצודת דוד].
פעולה משולבת זו של אחיזה, הטיה והישענות בכל הכוח, היא שהובילה לקריסת המבנה על סרני הפלשתים ועל העם כולו. באמצעות פעולה זו, הצליח שמשון להמית במותו אנשים רבים יותר מאשר המית בכל ימי חייו [רלב"ג, אברבנאל].