בניסיונה השלישי לנטרל את כוחו, דלילה עוברת משימוש בחומרי קשירה חיצוניים לפעולה ישירה על גופו של שמשון. המהלך מתבצע בעת ששמשון נמצא במצב הפגיע ביותר, והוא מתעורר למציאות שבה מחלפות ראשו שזורות בתוך נול אריגה.
בניגוד לפעמים הקודמות שבהן קשרה אותו בעודו ער, הפעם הפעולה מתרחשת בשנתו. הסיבה לכך היא ששמשון, בהיותו נזיר, היה אסור אפילו בסירוק שערותיו מחשש שיתלוש שיער. משום כך הוא לא היה מאפשר לה לארוג את תלתליו בזמן עוררות, והיא נאלצה להמתין שיירדם [מצודת דוד].
לאחר שארגה את מחלפותיו, וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד דלילה נעצה וחיזקה בכוח רב את השיער הארוג סביב יתד האורגים, כדי לנסות ולראות האם שמשון יצליח להשתחרר מכך [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, הצירוף הַיְתַד הָאֶרֶג מורכב משתי מילים מיודעות ברצף, והכוונה היא לעץ עגול המוצב לפני האורג, שעליו הוא כורך את חוטי הבגד לאחר אריגתם [רד"ק, מצודת ציון].
כאשר דלילה קוראת לעברו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן, בולט בהיעדרו תיאור של מארב הממתין בחדר. מאחר שדלילה כבר הכזיבה את הפלשתים בשני הניסיונות הקודמים, הם חדלו לייחס חשיבות לדבריה ולא הציבו אורבים הפעם [מלבי"ם].
שמשון מתעורר משנתו, וַיִּסַּע וכאשר הוא בא למשוך את ראשו ולהשתחרר, הוא עוקר ממקומו בכוח ראשו את היתד יחד עם הַמַּסָּכֶת, שהיא מערכת החוטים ומתקן האריגה כולו שהיו כרוכים בשערו [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].